SKN | האם רפורמת הבנקאות החדשה של ישראל תגביר באמת את התחרות — או פשוט תגדיר מחדש את השליטה?

Or Shushan

עיקרי הדברים

• הכנסת מקדמת רפורמה שתאפשר לגופים מוסדיים ולישויות חוץ־בנקאיות להקים בנקים קטנים חדשים.
• כפל רגולציה נותר המכשול המרכזי, שכן מוסדות פיננסיים כבר כפופים לפיקוח של רשויות שונות.
• התומכים רואים פוטנציאל לתחרות וחדשנות; המתנגדים מזהירים מסיכוני יציבות וניגודי עניינים.

רפורמה שמטרתה לעצב מחדש את המערכת הפיננסית

רפורמת בנקאות היסטורית עומדת כעת בפני הכנסת — מהלך שעשוי לשנות את מבנה התחרות במערכת הפיננסית בישראל. חוק קידום התחרות במערכת הבנקאית (תיקוני חקיקה), התשפ”ה–2025 נועד לאפשר לגופים מוסדיים ולקבוצות פיננסיות להקים בנקים קטנים, ואף לרכוש בנקים קיימים כגון וואן זירו או אש בנק. עם זאת, השאלה המרכזית נותרת בעינה: האם הרפורמה תצליח באמת להביא לתחרות — או שהרגולציה עצמה תהפוך לחסם שימנע משחקנים חדשים להיכנס לשוק?

בנק ישראל שואף להגדיל את מספר השחקנים, לעודד חדשנות ולהרחיב את מגוון האפשרויות לצרכנים. אך בכירים בענף מזהירים כי הרפורמה עלולה להיות מכבידה מדי מבחינה רגולטורית. הגופים שהחוק נועד למשוך — חברות אשראי, משקיעים מוסדיים ומלווים חוץ־בנקאיים — כבר נתונים לפיקוח הדוק מצד רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך. דרישה לעמידה מלאה גם ברגולציה של בנק ישראל עלולה להפוך את הרישיון הבנקאי החדש לבלתי כדאי מבחינה כלכלית.

מורכבות רגולטורית: חסם הכניסה האמיתי

בלב הדיון ניצבת סוגיית הרגולציה. אף שהרפורמה מגדירה “בנק קטן” ככזה שמחזיק בפחות מ־5% מהנכסים הבנקאיים הכוללים בישראל, היא עדיין מחייבת את הבנקים החדשים לעמוד כמעט בכל הסטנדרטים הפיקוחיים והתפעוליים של הבנקים הגדולים.

בדיון שנערך בועדת הכלכלה של הכנסת הצביעו משתתפים על פרדוקס בולט — מוסדות חוץ־בנקאיים מסוימים ייאלצו דווקא להקטין חלק מתיקי האשראי הקיימים שלהם כדי לעמוד בכללי הפיקוח של בנק ישראל. משמעות הדבר היא שבמקום להרחיב את התחרות, המסגרת החדשה עלולה דווקא לצמצם את הפעילות של השחקנים החדשניים ביותר.

מנהיגי הענף מציעים פתרון ביניים: להחיל רק את ההוראות הקריטיות ביותר של בנק ישראל, תוך הכרה בכך שהגופים המוסדיים כבר עומדים ברמות ממשל תאגידי ויציבות גבוהות. השאלה אם המחוקקים יאמצו גישה גמישה יותר עשויה לקבוע אם הרפורמה תצליח — או תיכשל.

שאלת התחרות: הזדמנות או חפיפה?

תומכי הרפורמה טוענים כי פתיחת הדלת לשחקנים חוץ־בנקאיים — מחברות כמו ישראכרט ועד גמא ו־ERN — תוכל להזרים דם חדש למערכת הפיננסית המרוכזת של ישראל. במדינה שבה מספר קטן של בנקים שולט ברוב האשראי לצרכנים ולעסקים, כניסת שחקנים חדשים עשויה לשפר את איכות השירות, להפחית עלויות אשראי ולהאיץ את החדשנות הדיגיטלית.

המתנגדים מזהירים, לעומת זאת, כי המהלך עלול לטשטש את ההפרדה ההיסטורית בין בנקאות לפיננסים מוסדיים — עיקרון שנקבע כבר על ידי ועדת בכר לפני כ־20 שנה. הם מזהירים כי חפיפה בין שליטה בנקאית לבין פעילות פנסיונית או ביטוחית עלולה להגביר את הסיכון המערכתי בעת משבר, וליצור “הדבקה” פיננסית בין שווקים שונים.

דרך זהירה קדימה

פרטי החוק כוללים מנגנוני הגנה מפני ניגודי עניינים. כך למשל, בנקים קטנים לא יורשו להציע שירותי ייעוץ השקעות או ברוקראז’ הקשורים למוצרים שהונפקו על ידי גופים מאותה קבוצת בעלות. בנקים קטנים שבבעלות גופים מוסדיים גם יוגבלו בשיווק מוצרים פנסיוניים וחסכוניים, במטרה להבטיח שקיפות והגנה על הלקוחות.

בנוסף, החוק מעניק פטור זמני של שלוש שנים מחובת ניידות חשבונות כדי להקל על כניסת שחקנים חדשים לשוק, ומאפשר הרחבת שירותים מדורגת ככל שהבנקים מתבססים. הצעדים הללו משקפים ניסיון לאזן בין חדשנות לזהירות מערכתית.

מה צפוי למערכת הבנקאות הישראלית

בחודשים הקרובים יתברר האם הרפורמה תהפוך לזרז אמיתי לתחרות או לעוד שכבה של בירוקרטיה שתרתיע את המשתתפים הפוטנציאליים. אם הגופים המוסדיים יראו במסגרת הרגולטורית מתאימה, ייתכן שנראה גל של בנקים קטנים ודיגיטליים שיאתגרו את השחקנים הוותיקים. אך אם הדרישות יתבררו כמכבידות מדי, המערכת עלולה להישאר מרוכזת כפי שהיא כיום — כשהתחרות נותרת בעיקר תיאורטית.

כעת, כשהמחוקקים מאזנים בין חדשנות פיננסית ליציבות מערכתית, שאלה אחת עומדת במרכז: האם ישראל תצליח לפתוח את שערי הבנקאות שלה — מבלי לערער את יסודות היציבות שעליהם היא נשענת?